פסק דין
לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף.
1.המשיבות 1 ו-3 הינן חברות פרטיות בניהולו ובבעלותו של המשיב 2.
ביום 14.8.07 הגיש המבקש, הנתבע בהליך זה, תביעה כנגד המשיבים 2-3 בבית המשפט המחוזי בת"א (להלן תקרא: התביעה בבית המשפט המחוזי). באותה התביעה, טען המבקש , אשר הועסק בתפקיד בכיר בחברת אבדר פלדות ותעשיה בע"מ (להלן "אבדר"), כי המשיב 3 שהיה בעל 30% ממניות אבדר, הבטיח לו 10% ממניותיה. לימים, הומרו מניות אלה במניות חברת איסכור מתכות ופלדות בע"מ. המשיב 2 החזיק במניות אלה באמצעות המשיבה 3. באותה תביעה התבקש בית המשפט ליתן צו עשה, להעביר לידי המבקש את מניות איסכור המצויות בידי המשיבים 2,3 ולמתן חשבונות.
2.ביום 18.6.09 הגיש המבקש, במסגרת התביעה בבית המשפט המחוזי -בקשה למתן צו עיקול במעמד צד אחד בגין 609.125 מניות של המשיבה 3 בחברת איסכור מתכות ופלדות בע"מ. באותו היום נתן בית המשפט את צו העיקול במעמד צד אחד, בכפוף להפקדת התחייבות עצמית, ערבות צד ג' ועירבון בגובה 50,000 ₪, אשר הופקדו בתיק בית המשפט. המשיבים 2-3 הגישו בקשה לביטול העיקול, ובדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 2.2.10 הוסכם כי לצורך הנוחות והיעילות, העיקול יוותר על כנו.
3.ביום 14.6.11 ניתן פסק דין חלקי בתביעה בבית המשפט המחוזי, אשר בו נתקבלה התביעה בחלקה ונקבע כי 500 מן המניות יועברו לידי המבקש. המשיבים 2,3 הגישו ערעור על פסק הדין וכך אף המבקש. בסופו של יום, קבע בית המשפט העליון כי תביעת המבקש כולה תידחה, מחמת התיישנות העילה. לטענת המשיבים 1-3, נגרם להם נזק כתוצאה מהטלת העיקול, אשר לא היה מקום להטילו מלכתחילה.
4. בכתב התביעה שלפני, טוען המשיב 2 כי התכוון לבצע עסקה לרכישת קרקעות במהלך שנת 2011, וזאת באמצעות המשיבה 1. מימון העסקה תוכנן להתבצע באמצעות קבלת הלוואה מבנק לאומי כנגד שיעבוד מניותיו בחברת איסכור מניות ופלדות בע"מ, אשר הוחזקו אצל המשיבה 3. הצדדים לעסקה ניהלו מו"מ והמשיב 2 אף שילם מקדמה בסכום של 500,000 ₪, בשמה של המשיבה 1, אולם בסופו של יום לא התבצעה העסקה, כתוצאה מהיעדר מימון, וזאת נוכח העיקול שהוטל על המניות.
לטענת התובעים, הנזקים אשר נגרמו להם כתוצאה מן העיקול עומדים על מיליוני שקלים. עם זאת, משיקולי אגרה, הועמדה התביעה על 2,000,000 ₪.
עוד מציינים המשיבים בכתב תביעתם כי המשיבה 1 המחתה למשיבה 3 את הנזקים שנגרמו לה כתוצאה ממתן צו העיקול בתביעה בבית המשפט המחוזי.
5.טענות המבקש
הנתבע ("המבקש") עתר לסילוק התביעה על הסף.
בבקשתו, טען כי כתב התביעה אינו מראה איזו מהעילות הנדרשות לתביעה בגין נזקי עיקול, בין חוזית ובין נזיקית.
לטענתו, עניינה של עילת התביעה בעסקה שביקשה לבצע המשיבה 1, אשר איננה צד לעיקול, - שעה שהדין אינו מכיר בעילת תביעה של צד ג'. הדברים מקבלים משנה תוקף, לנוכח הסכמת המשיבים 2,3 להשארתו על כנו ובהמנעותם מלבקש דיון אף בהמשך, חרף אפשרותם לעשות כן.
כך, אין המשיבה 1 יכולה לקבל סעד מכוח ההתחייבות העצמית שניתנה למשיבים 2,3 להבטחת הנזקים בגין העיקול. באשר לעילה הנזיקית נטען כי בית המשפט לא הכיר בקיומה של חובת זהירות מושגית מקום בו התקיים דיון במעמד הצדדים במסגרתו לא נערך כל שינוי בצו העיקול, כי אם, רק במקרים בהם ניתן צו העיקול במעמד צד אחד. משכך ובהעדר עילת תביעה מכוח ההתחייבות וכן עילת תביעה מכוח חובת הזהירות, אין למשיבה 1 עילת תביעה .
6.באשר למשיבים 2-3, טוען המבקש כי כתב התביעה אינו מגלה נזקים שנגרמו למי מהם, אלא למשיבה 1- בלבד, עוד נטען כנגד המחאת זכות, שניתנה, על פי הנטען, למשיבה 3 מהמשיבה שניזוקה.
7.עוד טען המבקש כי צו העיקול ניתן אמנם במעמד צד אחד, אולם נותר על כנו בהסכמת המשיבים 2-3 ,תוך קביעה כי במידה והאחרונים יבקשו לממש את המניות בשלב זה או אחר, שמורה להם הזכות לבקש דיון בבקשה לביטול העיקול. אלא שעל אף קביעה זו, מעולם לא פנו המשיבים 2-3 לבית המשפט בניסיון לבטל העיקול ואף לא טענו לנזקים הנגרמים להם בעטיו.
כן טוען הוא כי התביעה הוגשה מתוך ניסיון "מלאכותי" למנוע מבית המשפט את השבת הפיקדון למבקש.
8.בקשת המבקש הוגשה קודם שהכריע בית המשפט העליון את הכף, והחלטה זו ניתנת לאחר פסק הדין הסופי, מכאן שחלק מהטענות שהועלו בבקשה, מתייתרות ולא הוזכרו כלל.
9.טענות המשיבים, בתמצית
לטענת המשיבים, הטענות בבקשה לסילוק על הסף הינן טענות עובדתיות הנתמכות בתצהיר והואיל ואין בית המשפט בוחן בשלב זה את עובדות כתב התביעה- יש לדחות את הבקשה.